אוחיון ואח' נ' אלגד מכירת רכב בע"מ ואח'

החלטה

על פי כתב התביעה שלפנינו, התובעים הפקידו את רכבם לצורך מכירתו, במגרש למכירת מכוניות של הנתבעת 1 (להלן- החברה), שהנתבע 2 הוא אחד ממנהליה.

לאחר כחודשיים הרכב נגנב מהמגרש והנתבעים לא שילמו לתובעים , עד היום, את שווי הרכב כפי שהתחייבו כלפיהם.

בכתב ההגנה טען הנתבע 2 למחיקתו מכתב התביעה הואיל והעסקה למכירת הרכב התבצעה בין התובעים לנתבעת 1, שהיא חברה בע"מ, והיותו של הנתבע 2 אחד ממנהליה לא מקנה לו מעמד של נתבע ראוי.

בדיון שהתקיים ביום 21.9.09, בהיעדר התייצבות התובעים, התקבלה בקשתו של הנתבע 2 ונקבע כי הוא יימחק מכתב התביעה (להלן- ההחלטה).

לפני בקשת התובעים לביטול ההחלטה.

לטענת התובעים, התקשרותם למכירת הרכב נעשתה עם הנתבע 2 בלבד, שלא ציין ולו פעם אחת שהוא פועל במסגרת חברה. לדבריהם, רק בדיעבד נודע להם על קיומה של החברה, לאחר שהרכב נגנב והחלו חילופי הדברים בין הצדדים.

התובעים טוענים כי קמה להם כלפי הנתבע 2 עילת תביעה באופן אישי מכוח חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג- 1973, וכן מכוח דיני השליחות.

לטענת התובעים, בהיותו של הנתבע 2 אורגן של החברה הפועל ומנהל משא ומתן בשמה, דינו כשלוח של החברה ומכוח זה יש להטיל עליו אחריות באופן אישי בשל פעולותיו.

עוד טוענים התובעים, כי התנהלותו של הנתבע 2 בכל הנוגע לקבלת הפיצוי בגין גניבת הרכב עולה כדי נסיון ממשי לקבל דבר במרמה, ויש בכך כדי להוות הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לנתבע 2.

הנתבע 2 מתנגד לבקשה וטוען כי התובעים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת שתצדיק את הרמת מסך ההתאגדות או כל טעם אחר לחיובו באופן אישי כאשר כל ההתקשרות נעשתה עם החברה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להותיר על כנה את ההחלטה מיום 21.9.09, המורה על מחיקתו של הנתבע 2 מכתב התביעה.

על פי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, הרמת מסך תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם הוכח כי נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת למטרות בלתי כשרות, באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של חברה, אם מצא בית המשפט כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן.

יפים לענין זה דבריה של כב' השופטת ורדה אלשייך בבש"א (תל אביבי-יפו) 13857/01 שמואל רובננקו נ. שיא החזקות (תק-מח 2001 (2) 5984:

"מהותה של הרמת מסך במובנה הקלאסי הינה ביטול "קו החיץ" של האישיות המשפטית הנפרדת ומתן זכות לנושה של חברה להיפרע מכיס העושר הפרטי של בעלי המניות בחברה. אין חולק כי צעד זה, הנסמך כיום על סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, הינו צעד חריג, הננקט אך ורק במקרים קיצוניים בלבד, בהם נעשה שימוש בולט לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת או שפעולות בעלי המניות עצמם שמו אותו לפלסתר".

במקרה שלפנינו לא שוכנעתי כי התובעים הניחו תשתית עובדתית מספקת שיש בה כדי לבסס את העילות להרמת מסך ההתאגדות או לחיובו האישי של הנתבע 2 מכוח דיני השליחות, כנטען על ידם.

לא מצאתי בעובדות כתב התביעה נסיבות המצביעות על שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה, לא נטען כי הנתבע התחייב לפצות את התובעים באופן אישי וכי הוא הסתיר במכוון את היותו פועל בשם החברה.

יצויין, כי בקשת התובעים הוגשה במסגרת בקשה לביטול החלטה שניתנה בהיעדרם של התובעים מהדיון מיום 21.9.09. התובעים לא נימקו מדוע לא התייצבו לדיון וכן לא נימקו את האיחור בהגשת הבקשה לביטול ההחלטה, כנדרש לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.